-הזיקנה היא בעצם חלק מהתהליך של החיים עצמם ולא סופם-
אנו חברה שלא מספיק מכבדת את זקניה הנמצאים בתוכה .האדם הבא בימים מגיע בסוף חייו במקרה הטוב למצב טוב בליווי משפחתו התומכת ובמקרה הגרוע הוא רק שורד ונושא את מחלותיו את עוניו ובדידותו לבד.
ישנם סיבות רבות לכך שאין האנשים נותנים את דעתם לבעיה הזאת וממשיכים לדחוק את הקשישים בצד הדרך.התרבות של "והדרת פני זקן", נעלמה מן העולם כלא הייתה- וחבל .יש להחזיר עטרה ליושנה בכדי שפני הדור יהיו כפני חוכמת זקניהם.
האדם המבוגר שמיצה את חייו והיגיע לגיל שיבה הוא בעצם ,משאב מאוד חשוב ויקר מכדי לזלזל בו . יש בו פילוסופיית חיים מובנית משלו ,יש לו את הידע וניסיון הדרושים ,הוא יכול להצביע ולייעץ על מכלול האפשרויות העומדות בפנינו מבלי שנראה אותם כלל .
אם לא השכיל מבעוד מועד ,להתוות את דרכו למימוש והשקעה עצמית ,הרי שפספס למעשה את הדבר הכי חשוב שיכול היה להנחיל הלאה לדורות הבאים. במיוחד אותם זקנים אשר בגלל מחלה או משאבים כספים מוצאים את עצמם ללא יכולת להתבטא ולפעול בכיוון.
לא כל מצב -ממון יכול לפתור . לא כל מי שעשיר- חכם .
כואב במיוחד על אותם קשישים שאיבדו את הטעם לחיים וחושבים בטעות שחייהם עומדים להיגמר מבלי לרצות ולמצות עוד מעט ממה שנשאר.
מה שבטוח הוא שהזקנה היא חלק מהחיים עצמם ולא סופם.
הייתי רוצה שאנו כחברה נטפח אותם יותר ,נדאג להווה שלהם במלא הרצינות ,נשקיע בהבאתם למצב תודעתי נכון ואופטימי יותר. רוצה שנוכיח להם ש'הכאן ועכשיו 'חשובים לא פחות לניצול והפקת תועלת ויש כמובן עוד המון מה לעשות ומה לתקן . הייתי רוצה לעודד אותם ולבטא מתוך עצמם דברים הכי כמוסים שיעזרו לזולת . שיעסקו גם בסיכום סיכומים והסקת מסקנות , שלא יפחדו להתחבר ולהתקשר התקשרות מטיבה ,שילמדו לסלוח, להתפייס ולהשתחרר מכעסים עימותים וטינה מצטברים- שירגישו חשובים וחיוניים לא פחות מכל אחד אחר. מאוד הייתי רוצה לראות אותם הופכים מאנשים מרירים ומדוכדכים לאנשים יצירתיים , שלמים עם עצמם ושמחים לקראת המשמעות החדשה שהם ייצרו מתוך עצמם מחדש.
-הקשישים שלנו הם נכס יקר-
הם בהחלט צריכים להבין שהם נכס חשוב לאנושות ולא איזה מטרד טרחני מזיק. כשהם ירגישו כך גם ישדרו זאת לסביבתם . ואז כל רגע שמישהו יחווה לצידו של אדם זקן ירגיש שקיבל מתנת חיים .
.כשאני נמצאת עם אחת הנשים הקשישות במסגרת עבודתי הצנועה והכמעט התנדבותית ,אני מתענגת על כל רגע ורגע ויונקת בכל לגימת קפה שחור חזק בחברתה, רוחניות ספיריטואלית ושיעור לחיים. איני מרגישה כלל את הבדלי הגיל אלא ההפיך ,כל שאר מרכיבי האישיות המופלאים מודגשים באוויר ומפרים את האווירה . אני אומרת לה בכל הזדמנות, שאני מודה לשם על שהפגיש בינינו וחבל שלא עשה זאת קודם. אולי היו נחסכים ממני כמה טעויות ..
אז ''..מהו סוד החיים ?מהו הדבר שמפעיל אותך'' ,שאלתי את מלכה המקסימה- והיא ענתה לי בעיניים בורקות ''..הילדים והנכדים -המשפחה שלי " . ההתחברות בינינו נבנתה צעד אחר צעד בהידוק הקשר שלנו .אפשרנו כל אחת מבחינתה לכבד את זולתה והמרחב שבו היא רוצה להיות. בנינו את האימון ההדדי ונוצרה מערכת ידידות מופלאה ואמיצה . לפעמים אני מרגישה איך בימים מסוימים היא זאת שמצליחה לרומם את רוחי ובימים אחרים זה ההפיך. השעות שאני איתה יקרות לי ואני מרגישה שכל התחושות האי וודאיות שהיו לי לגבי החיים קיבלו אור וגוון אחר ,קיבלו כוח ומשמעות יותר רחבה . עדיין היא קוראת לי ויוייט ולא ויויאן וזה מוצא חן בעיניי כמן כינוי חיבה שכזה..
-השינוי שחל בי מהקירבה וההקרבה -
מבחינתי חייתי עד עתה את החיים כדבר המובן מאליו, קצת 'בזלזול', בחוסר התלהבות והתרסה מסוימת . אין לי פחד מהחיים ולא מהמוות . רק שהמוות היה עד עתה לא ברור לכן הדחקתי אותו . עד לא מזמן לא הייתה בי כל הבנה רוחנית, מי אני ולאן אני הולכת .הייתי עסוקה בדברים אחרים וכרעתי תחת הנטל והמשא הכבד . כעת התהליך שבו אני מוצאת את עצמי באמצע החיים שמשחרור מתלות סימביוטית קשה משאיר אותי למעשה ללא חותמת אישית משלי בחיים. ללא עתיד בטוח כשלכאורה גרם לי לחוות את חווית הקרבה לאנשים הישישים במבט מפוכח רציני וערני יותר על החיים . כשיגיע היום "הגורלי" שאי אפשר לברוח ממנו , אדע שהענקתי מעצמי ולעצמי הכול -תיקנתי, סלחתי והתקרבתי באמונה האמיתית היחידה ,שיש המשך לחיים בעולם שלמעלה והכול כתוב והיד נטויה . לא במקרה אני'' נשלחתי' לעזור לאנשים קשישים ויקרים כשבעצמי אני הייתי צריכה את עזרתם .
שלכם
ויויאן
